המושבות החקלאיות
מצב החקלאות במושבות אינו שונה מזה הפוקד את ההתיישבות העובדת - המושב
והקיבוץ. השאלה הגדולה העומדת בפני החקלאי, באשר הוא, היא איך לשרוד, איך
יעמוד המשק מול העיור במושבה, איך להמשיך להפעיל את משקו ולעמוד כנגד הפיתוי
של כרישי הנדל"ן, חרף הקשיים של מחסור חמור בידיים עובדות וקיצוץ דרסטי במכסות
המים.
"שורדים" העיקריים הם אלה שנפשם קשורה לעבודת האדמה ושרואים בחקלאות ייעוד.
חקלאים אלה צברו ידע מקצועי רב ערך, השקיעו בטכנולוגיה, הרחיבו וביססו את
משקם.
שלא כמו במושבים, גודל יחידת המשק במושבות אינו אחיד ויכול לנוע בין 20 ל-200
דונמים ויותר.

גידול ירקות במושבות השרון
במושבות השרון האורבניזציה בשיאה. הפרדס, שכיסה חלק ניכר של השטח החקלאי, הולך
ונעקר, וחלק לא קטן מהאדמות הופך לאדמת בניין. חל צמצום בהיקף השטחים החקלאיים
ומספר החקלאים צומצם. נעשו שינויים במשקים, להתאמתם למציאות החדשה.
במושבות השרון עדיין נמצא כמעט את כול סל הירקות: תפוחי אדמה, גזר, עגבניות,
מלפפונים וחצילים וגם לא מעט תבלינים. גם האבטיח פרוס על שטחים נרחבים, הנעים
בין 100 ל-300 דונמים ליחידת משק.
הגידול המאפיין במיוחד את אזור השרון הוא ענף תות-השדה ליצוא ולשוק המקומי
(קרוב ל-3,000 דונם).
החוף ולקרקע קלה ואוורירית, מצליחים החקלאים להגיעתודות לאקלים הנוח של אזור
ליבולים מרשימים.
המחקר והפיתוח של הענף סיפק למגדלים זנים חדשים, בכירים יותר, המאפשרים כמויות
יצוא גדולות יותר ובמחירים גבוהים.
בשנים האחרונות חלו שיפורים נוספים בתנאי הגידול, תודות לטכנולוגיה ולהדרכה
מקצועית של משרד החקלאות ולסיוע של מועצת הירקות, ארגון מגדלי ירקות ואגרקסקו.

חשיבותן של הוועדות החקלאיות
עם נפילת הארגונים הארציים וקריסת האגודות, הגורם הארגוני המקומי כיום הוא
הוועדות החקלאיות שליד המועצות המקומיות. ועדות אלה הן במעמד סטטוטורי,
מעוגנות בחוק ונהנות מהכנסות של %50 ואף יותר מהארנונה המוטלת על נכסים
חקלאיים.

עלות תחת פיקוח ובקרה של משרד הפנים ומקיימותהוועדות החקלאיות במושבות פ
בחירות אחת ל-4 שנים. בדרך כלל, ועדות אלה מורכבות מנציגות מקומית של שני
גופים ייצוגיים ארציים: המרכז החקלאי והתאחדות האיכרים.

חקלאים לתפארת
החקלאים באזור השרון הם אנשים שורשיים, עובדי אדמה ותיקים, דור שלישי ורביעי
לחקלאים המייסדים.

המקצועי הרב שרכשו במשך הזמן, והםחקלאים אלה בנו משקים לתפארת, תודות ליד
מנהלים את משקיהם בהצלחה. עם תחלופות הזמן הם משנים את סוג הגידולים ושורדים
את השנים הקשות.
עם כול זאת, ניתן לסכם ולומר כי בתקופה קשה זו של מצב ביטחוני-כלכלי קשה,
זקוקים החקלאים להתערבות של משרד החקלאות ולסיוע צמוד של ארגון מגדלי ירקות
ומועצת הירקות.