גידול חציל בתקופת הסתיו והחורף לשוק המקומי ולתעשייה

 

כללי

החציל הינו ירק קיצי הדורש טמפרטורות מעל 14 מ"צ בלילה לחנטה ולהתפתחות הפרי, אך בטמפרטורות יום גבוהות וברמת קרינה חזקה סובל מבעיות צבע ואיכות. חצילים מגדלים כל השנה: בחורף עיקר הגידול מתמקד בערבה ובבקעת הירדן, ובקיץ ובסתיו באזורי החוף הממוזגים יותר. שיטות הגידול מגוונות - מגידול בשטח פתוח המקובל בשפלה הפנימית ובבקעת הירדן עד גידול חסוי במנהרות עבירות או בחממות כמקובל בערבה ובאזורי החוף. בעבר נהוג היה לגדל בבקעה במנהרות נמוכות עם פוליאתילן מחורר.

הפרי הנדרש בשוק הוא אובלי-מוארך, בעל צבע שחור מבריק, ללא זרעים, במשקל 600-400 גרם. הדרישה לפרי ללא זרעים מחייבת חנטה מאולצת או גידול זנים פרתנוקרפיים (חסרי זרעים). לאחרונה מתפתח שוק לטיפוס באלאדי, שהוא חציל מצולע במשקל 800-600 גרם, וכן לחציל "זברה" שהוא סגול מפוספס. התעשייה צורכת פרי גדול בצבע שחור-סגול כהה שמשקלו גבוה מ600- גרם, ללא זרעים ובטעם מתוק נטול מרירות. הזן ושיטת הגידול נבחרים בהתאם לאזור הגידול ולשוק היעד: לתעשייה ניתן להסתפק בגידול בשטח פתוח, ואילו לשוק המקומי בהתאם לאזור ולעונה.

 

בחירת החלקה

הצמח רגיש לקרה ולכן אין לשתול אותו באזור נמוך הידוע כרגיש לקרה. מומלץ לגדל כך שכיוון השורות יהיה צפון-דרום, במיוחד בגידול במנהרות עבירות, למניעת מכות שמש. החציל גדל היטב במגוון קרקעות - מכבדות עד חוליות, אך יש להקפיד על ניקוז טוב בגידול בקרקע כבדה. הצמח אינו רגיש למליחות ולבורון בהשוואה לגידולים אחרים, אולם בחלקות חדשות יש לבצע שטיפות ולהוסיף קומפוסט בהתאם לתוצאות בדיקות הקרקע.

 

חיסול הגידול הקודם

גידול נכון מתחיל בחיסול הגידול הקודם באמצעות תכשירי מתאם סודיום או קונדור לפי הצורך (ראו דפון "סניטציה" שיצא לאור בערבה). בשלב חיסול הגידול הקודם יש לדגום את הקרקע למליחות, זרחן ואשלגן. כמו-כן, מומלץ בשלב זה לנקות את מערכת הטפטוף לפני קיפולה על-ידי הזרמת חומצה (ראו דפון "שטיפות טפטפות" שיצא לאור בערבה).

 

זיבול, עיבודים ושטיפת מלחים

מומלץ להוסיף קומפוסט בשיעור של כ-5 מ"ק לדונם אחת ל-5- שנים. אם רמת הזרחן בקרקע גבוהה (>50 ח"מ), רצוי להימנע משימוש בקומפוסט כדי למנוע עודף זרחן. חידוש סימון הערוגות יבוצע על-ידי מתלמים המותקנים במרווח המתאים לרוחב הערוגה.

במקרה שמתעורר צורך בשטיפה על-פי תוצאות בדיקות הקרקע, היא תבוצע לאחר העיבוד המעמיק במשתת פראפלאו. מומלץ לשטוף לאחר הצנעת הקומפוסט. השטיפה יכולה להתבצע הן בטפטוף והן בהמטרה. עיבוד מעמיק בפראפלאו יבוצע בקרקע יבשה ככל הניתן, דבר שיבטיח פתיחה לעומק 60-50 ס"מ ושבירת הרגבים ללא הפיכת שכבות. אם מצניעים קומפוסט, מומלץ להוסיף מתלם מרכזי רחב לפתיחת תלם למיקום הקומפוסט.

יצירת חריץ במרכז הערוגה למיקום שלוחת הטפטוף תיעשה במעגילה או במתלם גלגלון לחץ. במקרה שהקרקע לאחר התיחוח תפוחה מדי, מומלץ להנחיתה במעגילה חלקה שתצויד במרכזה בבליטה אשר תיצור חריץ למיקום שלוחת הטפטוף במרכז הערוגה.

לאחר הרכבת מערכת הטפטוף, חשוב לבדוק את תקינותה לפני חיפוי הקרקע בפוליאתילן. פורסים שלוחה אחת לערוגה, כאשר מרווח הטפטפות יותאם ככל האפשר למרווח הצמחים בשורה.

 

חיפוי וחיטוי הקרקע

יריעת פוליאתילן שקופה משמשת הן לחיטוי סולרי (בתוספת חומר חיטוי במידת הצורך) והן לחיפוי בזמן הגידול. עובי היריעה יהיה גדול מ0.035- מ"מ. השתילה מתבצעת לתוך החיפוי, ולכן היריעה צריכה להיות עם תוסף חוסם קרינה קצרת גל, דבר שיבטיח את שרידותה למשך העונה. לשיפור פעולת החיטוי הסולרי, היריעה צריכה להכיל תוסף אנטי-פוג. לאחר החיטוי מומלץ להלבין את יריעת החיטוי ולהמשיך להשתמש בה בזמן הגידול כחיפוי קרקע. חיטוי סולרי הוא החיטוי המומלץ, אך אם ידוע כי השטח נגוע בפגעי קרקע קשי הדברה, מומלץ לשלב חיטוי כימי. כנגד נמטודות מומלץ חיטוי בתכשיר קונדור או טלון (החומר הפעיל זהה), ואילו כנגד עשבים, מחלות קרקע ומזיקי קרקע מומלץ לחטא באחד מתכשירי מתאם סודיום (אדיגן, מתמור, אדוכם). החיטוי בשני התכשירים גם יחד אמור להדביר את מרבית מחוללי הפגעים בקרקע.

 

זנים

הזן העיקרי מזה שנים רבות הוא הזן "קלסיק", המקובל לגידול בשטח פתוח ובבתי צמיחה. בעקבות מבחני זנים, שנערכו לפני שנים אחדות, מומלץ עתה גם הזן "סינטיה". לזן זה פוריות גבוהה אך הוא נוטה לצבע סגול באביב עם עליית הטמפרטורות. בנוסף, נכנסו לגידול זן מחורץ המכונה "באלדי" וזן מפוספס המכונה "זברה" או בשמו המסחרי - "אנג'לה", המופץ על-ידי חברת "סולי". בשנים האחרונות נבחנו זנים פרתנוקרפיים (חסרי זרעים), ובעקבות מבחנים אלה הומלצו שני זנים: הזן "מרגריטה" (חברת תרסיס) והזן "סנטוס" (חברת אוריג'ין). לשני הזנים האחרונים פרי פחות מוארך מזה של הזן "קלסיק", אך בהיותם זנים פרתנוקרפיים, אין צורך בריסוס הורמונים לצורך הפריה, ולכן הם מתאימים לגידול אורגני ולגידול בבתי צמיחה.

 

עומד צמחים

בשורה בודדת בערוגה נהוג לשתול צמח כל 0.5 מטר, כלומר כ-1,300 1,100 צמחים לדונם, בהתאם למפסק. בגידול חסוי במנהרות עבירות ובחממות, מעצבים ומדלים שלושה ענפים לצמח.

 

מועדי שתילה

נהוג לשתול חצילים במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר. שתילה מוקדמת מלווה בבעיות חנטה, ושתילה מאוחרת - בסיכוי לאובדן יבול עם בוא החורף. חשוב מאוד לפתוח חורי שתילה גדולים ביריעת הפוליאתילן, לפחות שבוע לפני השתילה, כדי לאפשר אוורור ונידוף יעיל של שאריות חומרי החיטוי, העלולות לפגוע בקליטת השתילים ולמנוע עומס חום בזמן השתילה אשר עלול לעכב את התפתחות הצמחים. השתילה תבוצע בקרקע לחה, כאשר גוש השתיל רווי מים. עם פריצת שורשים מהגוש, יש לרווח השקיות כדי לעודד את התפתחות השורשים ולהבטיח אוורור של בית השורשים.

 

הדליה ועיצוב

בשטח הפתוח לא נהוג להדלות. בגידול חסוי מסלסלים את הצמחים על גבי חוטים ומדלים את שני הענפים הראשונים המתפתחים מההסתעפות הראשונה. הענף השלישי יהיה זה שיתפתח מאחד משני הענפים הראשיים. ענפים תחתונים, המתפתחים בחיקי עלים מתחת להסתעפות הראשונה, יזורדו בבסיסם. מומלץ להסיר עלים מצהיבים בחלק התחתון של הצמח, הנראים לעתים בשלב המתקדם של הגידול. פרחי החציל מופיעים כתפרחת בעלת 3-1 פרחים, כאשר פרח אחד גדול משמעותית מהאחרים. מהפרח הגדול מתפתח חציל איכותי לשיווק, ומהפרחים המשניים יתפתחו חצילים מוארכים וצרים שאינם שיווקיים. יש הנוהגים להסיר את פרחי המשנה ולהשאיר רק את הפרח הראשי. בעונות קרות, שבהן הגידול בשדה הפתוח נפגע, יש הנוהגים לגזום את הצמח ולחדשו לקראת האביב בגמר הקטיף הסתווי. יש כמה דרכים לביצוע גיזום זה, התלויות במצב הצמח. בדבר פרטים - מומלץ להיוועץ במדריכים.

 

סוגי הכיסוי למנהרות עבירות וחממות

השתילה תבוצע בשטח פתוח. כיסוי המנהרות בפוליאתילן יבוצע רק לקראת הירידה בטמפרטורות באמצע חודש נובמבר. מומלץ להשתמש ביריעות תרמיות (IR) בעלות תוסף אנטי-פוג. תוסף זה תפקידו למנוע עיבוי טיפות מים בחלק הפנימי של גג המבנה ובכך למנוע את הרטבת הצמחים. מומלץ להשתמש בפלסטיק חד-שנתי, כיוון שתוסף האנטי-פוג - AF יעיל רק לעונה אחת. יש להימנע משימוש בפלסטיק חוסם UV העשוי לפגוע בצבע החציל. עם היציאה מהחורף, במהלך חודש פברואר, מומלץ לבצע שטיפה, בהתאם להמלצתו של מדריך הגידול או שירות השדה, כדי לסלק עודפי מלחים שנצטברו במהלך ההשקיות בחורף. כמות המים לשטיפה תלויה בסוג הקרקע ובאיכות מי ההשקיה.

 

השריית חנטה

נהוג לרסס בתכשירים משרי חנטה משיקולי שיווק. החומרים המומלצים הם: אורסט בריכוז של 0.5% וחנטאון בריכוז של 0.2%. בגידול החסוי מומלץ לרסס ישירות לתוך הפרחים. מרססים פרח שעדיין במצב סגור למחצה. קצב הריסוס יותאם לקצב הופעת פרחים חדשים: בתקופות החמות מדי 6-5 ימים, ובתקופות הקרות מדי 14-10 ימים.

 

הגנת הצומח

כנימת עש הטבק - בשלבי הגידול הראשונים צפויה נגיעות קשה בכנימות עש הטבק. מטפלים בקביעות אחת ל10-5- ימים באחד החומרים המומלצים בחוברת ההמלצות. יש יתרון לטיפול לסירוגין בכמה חומרים. אף שהמזיק טרם הוגדר באופן סופי כווקטור לווירוס בחציל, יש לנקוט בכל האמצעים למניעת התבססותו בחלקה (חיפוי קרקע צהוב וחומרי הדברה בתדירות גבוהה כולל סבון LQ וניימקס). 

מחלות אוהדות לחות (חלפת, קשיונה ובוטריטיס) - פגעים אלה מופיעים עם ירידת הטמפרטורות ותחילת הגשמים. מטפלים לאחר הגשם או אחת ל-10 ימים, ועוברים לטיפול שבועי עם הופעת הפגע. מטפלים בחומרים המומלצים המופיעים בחוברת ההמלצות לפי כל אחד מהפגעים.

אקרית אדומה - יש להתחיל בטיפולים עם הופעת הפגע, לרוב במהלך חודש נובמבר, כשאוכלוסיית האקריות עדיין קטנה. תדירות הטיפולים תלויה בשיעור הנגיעות. האקרית היא ממזיקיו הקשים של החציל, והזנחת הטיפול משמעה אובדן יבול ואיכות באביב.

תריפס קליפורני - שוכן בפרחים וגורם פגיעה בהם ובפירות. עלול לפגוע בחנטה ולהעביר את וירוס הנבילה של העגבנייה. עם הופעתו יש לטפל בחומרים המומלצים והיעילים או לשקול פיזור פשפש טורף מסוג אוריוס.

אקרית עיוותים - פוגעת בפירות ובקדקודי הצמיחה. מומלץ טיפול מונע בשלבי הגידול המוקדמים בגופרית או באחד החומרים המומלצים, כיוון שהמזיק קשה לזיהוי לפני הופעת הנזק.

זבוב מנהרות - פוגע בעלווה. מומלץ לטפל עם הופעת נגיעות משמעותית.

קימחונית - מטפלים עם ההופעה באחד מהחומרים המומלצים.

 

השפעות האקלים בגידול החסוי

צמח החציל סובל מתנאי אקלים קיצוניים. חום גבוה גורם לנשירת פרחים וחנטים ופוגע בצבע הסגול הכהה. לחות גבוהה גורמת לעידוד התפתחות מחלות אוהבות לחות, במיוחד בוטריטיס וקשיוניה גדולה, שאינן קלות להדברה. מחלת הבוטריטיס תוקפת במקומות שבהם מצטברת לחות, כמו פרחים, חנטים צעירים ומפרקים, וחודרת לפצעים או לשריטות. אוורור מתמיד של המבנה על-ידי פתיחת וילונות או אוורור מאולץ גם בתנאי חימום הינו תנאי להצלחה בהדברת מחלות קשות אלה.

רגישות החציל לטמפרטורות נמוכות מתבטאת בהבהרת עלים תחתונים, בהאטת תהליכי צימוח, בהאטת קצב ההנבה והפרעות בחנטה ובהתפתחות הפרי. בתנאי הידע הקיים לא נמצא עדיין צידוק כלכלי לחימום. למרות זאת, במקרים מסוימים יש יתרון לגידול בחימום וכדאי להיוועץ בנושא במדריך. לחות אוויר נמוכה תעודד התפתחות קימחונית ואקריות, אך אלה קלות יחסית להדברה, ויתרון היובש רב מחסרונותיו. בהצלחה!

 

כל ההמלצות במסמך זה הן בגדר עצה מקצועית בלבד והשימוש בהן הוא באחריות המשתמש בלבד!

 

אביתר איתיאל, דוד סילברמן, שמשון עומר, שלי גנץ, אורי אדלר, תמר אלון, אפרים ציפילביץ, יורם צביאלי ושלמה קרמר

 

 

עגבניות לתעשיה 2011

שנה זאת, בניגוד לשנתיים הקודמות, התאפינה בכל האזורים בעגבניות עם בריקס ממוצע או יותר וברוב החלקות בצבע סביר עד טוב, והחקלאים סיפקו למיפעלים את הכמויות שנדרשו באיכות הנדרשת. אולם, נתקלנו במספר בעיות:

1. מאיזור בית שאן נקטפו יבולים נמוכים יחסית, שגרמו לכלכליות בעיתית של הגידול. הטמפרטורות הנמוכות ששררו באזור במשך תקופה ארוכה, בזמן הקריטי של החנטה, גרמו לפירות קטנים יחסית וכתוצאה מכך ליבול נמוך. צריך לדאוג שהביטוח של קנט יחול בתקופה זאת בסעיף הטמפרטורות גם על עגבניות לתעשייה ולא רק על עגבניות בבתי צמיחה.

2. מחלת הכימשון, שתקפה את העגבניות באזורים השונים, מחייבת אותנו להיערכות אחרת, כמו לטיפולי מניעה יותר אינטנסיביים, בעיקר כאשר קיימים תנאים להתפרצות הפטרייה וכאשר יש באזור חלקות עם נגיעות.

3. אמנם עברנו עונה שקטה יחסית בכל מה שקשור לטוטה אבסולוטה, אבל לאור הדיווחים בעולם על נזקים שעלולים להיות חמורים ביותר, עד להשמדת כל היבול, עלינו להמשיך להיות זהירים בכל מה שקשור להתמודדות עם המזיק.

4. עלקת! אין מה להוסיף.

5. כדי לספק למפעלים עגבניות בצבע, באיכות ובכמות שיפרנסו את החקלאים, נמליץ על זנים נוספים שהוכיחו את עצמם במבחני הזנים שנערכו באזורי הגידול השונים.


שאול גרף 

גידול בצל

 

הקדמה

תנאי האקלים של הארץ מאפשרים גידול ואיסוף של בצל במשך מרבית ימות השנה. זני הבצלצולים הבכירים מספקים בצל טרי בסוף הסתיו ועד תחילת האביב, ויתר הזנים מספקים בצל לשוק המקומי מחודש אפריל עד סוף דצמבר. בחירת הזנים ומועדי הזריעה או השתילה נעשית בהתאם לאזורי הגידול השונים.

 

בחירת השטח

הבצל גדל ומתפתח יפה באדמות פוריות ומנוקזות היטב, שניתן לעלות עליהן בכלי עיבוד סמוך לאחר הגשם או ההשקיה, כדי לבצע בזמן את הטיפולים הדרושים למניעת מחלות ומזיקים ולהדברת עשבים. במידת האפשר רצוי ליצור ערוגות עם כיוון הרוח השכיח באזור, לשיפור האוורור בין הצמחים.

 

מחזור זרעים

אין לחזור ולגדל בצל בחלקות, שגידלו בהן ב-5-4- שנים האחרונות בצל, שום, לוף או כל גידול אחר ממשפחת השושניים, מחשש למחלות שורש למיניהן. אין לגדל בצל בשדה שהיה נגוע או שקיים חשש לנגיעות בנמטודות חופשיות. כרבים נוספים בלתי רצויים הם: כרב קטניות וכרב תפוחי-אדמה מחשש לספיח, וכרב כותנה ותירס מחשש לשיירי גבעולים העלולים להפריע במהלך הזריעה. כמו-כן, עדיף שלא לגדל בצל או שום על כרב דגניים (מחשש לריזוגליפוס). קיימת אפשרות לביצוע חיטוי במתאם סודיום (אדיגן ודומיו) להדברת מחלת הקרקע שורש וורוד (pink root) וכן להדברת פתוגנים שונים ועשבי בר.

 

שאריות קוטלי עשבים

כל הבצלים, ובמיוחד הבצל הזרוע, סובלים מאוד משאריות קוטלי עשבים. הנזקים מתבטאים בעיכוב הגידול ובנפילת נבטים, העלולים לגרום להתמוטטות כללית של השדה. כדי למנוע את הנזקים הללו, יש לברר ביסודיות באלו תכשירים ובאיזו שיטת גידול (בעל או שלחין) השתמשו בגידול הקודם. ככל שהידע המקדים יהיה רב יותר כך יקטן החשש מנזקי קוטלי העשבים.

 

זיבול ודישון

הבצל מגיב היטב לפוריות הקרקע, ולכן רצוי לבחור בקרקעות פוריות. בשדות, שקיבלו זבל אורגני בגידול הקודם, ניתן להסתפק בתוספת של 3-2 מ"ק זבל אורגני או ב400- ק"ג לדונם כופתיות. בחלקות, שלא קיבלו זבל אורגני בשנים האחרונות, הכמות המומלצת היא 5 מ"ק לדונם. במקרים אלה יש לבחור בזבל אורגני שעבר תהליך של קומפוסטציה, ובשום מקרה אין לפזר זבל שלא עבר את התהליך, מחשש לאילוח השדות בגורמים בלתי רצויים ולמחסורים בשלב הראשון של הגידול. תוספת של דשנים תינתן רק לאחר בדיקות קרקע.

זרחן - יש להשלים עד לרמה של 25 חלקי מיליון. אשלגן- יש להשלים עד לרמה של 12 חלקי מיליון (כאשר הבדיקה במיצוי קלציום כלוריד). חנקן יינתן כדשן ראש במהלך הגידול בכמות מצטברת של 30 ק"ג צרוף לדונם.

 

הכנת הקרקע לזריעה ולאסיף ממוכן

להכנת הקרקע השפעה ניכרת על דיוק בזריעה ועל נביטה טובה ואחידה, שהם יסוד להצלחת הגידול. לפני הזריעה מחליקים ומפוררים את הרגבים, אם ישנם, מסמנים את הערוגות, משקים את השדה השקיה טכנית ומתחחים. לאחר התיחוח עוברים עם מעגילה חלקה שאינה כבדה, מיישרים ומנחיתים את פני הערוגה.

ההכנה לאסיף ממוכן חייבת להיות מדויקת הרבה יותר. משום שמערכי האסיף רגישים לאבנים ולרגבים, יש לבחור חלקות שאין בהן אבנים, ובמקרה שיש - צריך לערוך בהן סיקול נוסף. במקרה שהקרקע אינה מפוררת דיה - חובה לתחח פעם נוספת. גובה הערוגה לא יעלה על 12-10 ס"מ. רוחב הערוגות יהיה בין 193-183 ס"מ. בערוגה יהיו 6-5 שורות. יש לשים דגש מיוחד על כתפיים בערוגות, שרוחבן משני צדי הערוגה לא יפחת מ10- ס"מ.

 

עומק הזריעה

עומק הזריעה הרצוי הוא 1.5 ס"מ. זריעה שטחית מדי תאלץ את המגדל להשקות השקיות תכופות, בשל החשש לאיבוד כושר הנביטה של הזרעים, ותגרום בזבוז מים. בזריעה עמוקה מדי נגרמים עיכוב וחוסר אחידות בנביטה, וקיים חשש לפגיעות ממזיקי קרקע.

 

איכות הזרעים

רצוי להשתמש בזרעים שמקורם בחברה אמינה. אין להשתמש בזרעים ישנים אלא רק לאחר בדיקה של גורם מוסמך ואחראי. כושר הנביטה הרצוי הוא מעל 85%. בשנים האחרונות הושגו תוצאות יפות של נביטה מזרעים שטופלו בקונפידור או בגאוצ'ו. חיטויים אלה חוסכים טיפולים נגד זבוב הבצל בשלב הנביטה ונגד חרקים מוצצים למיניהם בשבועיים הראשונים שלאחר הנביטה. ניתן להזמין זרעים מטופלים מהחברות.

 

מרווחי זריעה וכמות זרעים לדונם

זורעים את הבצל בערוגות, שרוחבן נע בין 160 ס"מ ל193- ס"מ. בערוגות, שרוחבן 170-160 ס"מ, זורעים 4 שורות. בערוגות, שרוחבן 193-183 ס"מ, זורעים 6-5 שורות. ישנם משקים, הזורעים מספר רב של שורות בערוגה, אך ככל שמגדילים את מספר השורות - כך יצטמצם המרווח ביניהן ותגדל הצפיפות על פני הערוגה, גורם שאינו רצוי. אוכלוסייה של 75-65 אלף צמחים לדונם עשויה להניב יבול מרבי לשיווק. כיום קיימות מזרעות המאפשרות זריעה מדויקת ופיזור אחיד בתוך השורה, שיביאו לחיסכון בכמות הזרעים לדונם. כמות הזרעים הצפויה נעה בין 350-310 גרם לדונם, בהתאם למשקל האלף של הזרעים. מגדל, המעוניין לשווק בצלים גדולים, יכול להפחית את מספר הצמחים לדונם עד 60,000, מבלי שיפחת היבול.

 

זנים

כיום עומד לרשות המגדלים מבחר רב של זנים. כל מגדל יכול לבחור את הזן המתאים לו בהתאם לאזור ולמטרות להן הוא מייעד את הבצל.

 

טבלת עזר למועדי זריעה ואיסוף

מועדי זריעה הם כלי עזר לבחירת הזנים לאזורים השונים בארץ. בכל מקרה, אין לראות את המועדים המוצעים להלן כעניין מוחלט, כיוון שבאזורים השונים מועדי הזריעה עשויים להשתנות. רצוי להיוועץ במדריכים שבאזורים השונים כדי למנוע תקלות.

זן

מועד הזריעה

מועד הצניחה

אזור

אורי

28.10-20.10

סוף אפריל

נגב, בקעה, בית שאן, עמקים, גליל מערבי

פראולר

וואלי בראון

גובי

1.11-26.10

1.11-26.10

1.11-28.10

סוף אפריל

סוף אפריל

סוף אפריל

נגב, בקעה, בית שאן, עמקים, גליל מערבי

781 עדה

8061

5.11

5.11

סוף אפריל

נגב, בקעה, בית שאן, עמקים, גליל מערבי

944 שחר

גבריאלה

15.11-5.11

15.11-5.11

 

סוף אפריל-תחילת מאי

 

נגב, בקעה, בית שאן, עמקים, גליל מערבי

טאיפאן

15.11-5.11

סוף אפריל-תחילת מאי

נגב, בקעה, בית שאן, עמקים, גליל מערבי

544 פרדטור

515 קבליר

15.11-5.11

15.11-5.11

סוף אפריל-תחילת מאי

נגב, בקעה, בית שאן, עמקים, גליל מערבי

95 מיקדו

25.11-15.11

10.5

נגב, בית שאן, עמקים,

רמת הגולן, גליל מערבי

אנדרומדה

סיריוס

25.11-15.1125.11-15.11

10.5

10.5

נגב, בית שאן, עמקים, רמת הגולן, גליל מערבי

688 יגואר

513 אכילס

15.12

15.12

תחילת יוני

תחילת יוני

כל הארץ, פרט לערבה ולבקעה

10002 תדמור

10160 פלוטו

בקוניר

15.12

15.12

15.12

תחילת יוני

תחילת יוני

תחילת יוני

כל הארץ, פרט לערבה ולבקעה

אורלנדו

אמצע ינואר עד תחילת פברואר

סוף יוני-תחילת יולי

כל הארץ, פרט לערבה ולבקעה

איתן

אמצע ינואר עד תחילת פברואר

סוף יוני-תחילת יולי

כל הארץ, פרט לערבה ולבקעה

בצלים אדומים

מטה הרי

15.11

תחילת מאי

כל הארץ

10021 נפטון

15.11

תחילת מאי

כל הארץ

222 נעם

1.2-15.1

סוף יוני

כל הארץ, פרט לערבה ולבקעה

בצלים לבנים

מילקי ווי

15.11

תחילת מאי

כל הארץ; בערבה ובבקעה ניתן להקדים בעשרה ימים את הזריעה

 

אסיף ואחסון

האסיף כיום ברובו ידני. באדמות קלות בערבה ובנגב מתבצע אסיף ממוכן בכלים ייעודים עם רמת פגיעה נמוכה בבצל, אשר נאסף במהלך החורף והאביב המוקדם. שיווק הבצל מתבצע ישירות מהשדה או מבתי אריזה זמן קצר לאחר איסופו. בצל קיצי, הנזרע בחודש ינואר ונאסף ביולי-אוגוסט, ניתן לאחסון  בתנאים מבוקרים. בצל זה נשמר באיכות טובה עד לחודשי החורף.

 

הדברת עשבים

צמח הבצל בעל נוף צר ושורשים שטחיים. בשל מבנה זה אין הוא יכול להתחרות בעשבים במשך כל תקופת גידולו. בעונת גידול אחת של הבצל, יש שלוש עונות של נביטת עשבים: העשבייה הסתווית, כל עשבי החורף וכל עשבי האביב והקיץ. כדי להקטין למינימום את הסיכוי להופעת העשבים בעונות השונות, יש לבחור בשדות נקיים ככל האפשר.

האמצעים העומדים לרשות החקלאי הם: הדברת העשבים לפני נביטת הבצל - הכנה סופית של הקרקע והשקיה ימים אחדים לפני הזריעה. במקרה שקיים חשש להופעת עשבים רבים, יש להשקות פעם נוספת לפני הזריעה. הזריעה תתבצע כאשר האדמה לחה ולא תקשה על ביצוע הפעולה. בגמר הזריעה משקים השקיית הנבטה. כמות המים תהיה בהתאם לקרקע ולתנאי המקום. מספר ימים לאחר השקית ההנבטה ולפני הצצת הבצל משמידים את העשבייה שנבטה בדו-קטלון, ואין להשתמש בשלב זה בתכשירי גלייפוסט. החל משלב זה, כאשר הבצל יציץ ללא תחרות עם העשבים, אפשרויות ההדברה יהיו נרחבות הרבה יותר.

הדברה כימית - החומרים העומדים לרשות המגדלים מאפשרים התחלה וסיום של הגידול תוך עישובים מינימליים או ללא צורך בעישובים כלל.

הדברת דגניים - ניתן להדביר את הדגניים בכל שלבי הגידול באחד מהחומרים המומלצים להדברת דגניים.

הדברת רחבי עלים

סטומפ - ניתן לשימוש לאחר נביטת הבצל, בשלב של עלה אמיתי ראשון באורך של 5 ס"מ. החומר מונע נביטה לזמן ארוך ונביטת כשות (חומר שאריתי). כמות מומלצת לדונם: 550 סמ"ק. הצנעה בהמטרה.

תכשירי אוקסיכלורופן (גול, גליל, גליגן) - קוטלי מגע ומונעי נביטה. ניתנים לשימוש רק לאחר הצצת הבצל וכשיש שלושה-ארבעה עלים ויותר (או בהתאם להמלצות המדריך). סימני צריבה וכתמים נקרוטיים לבנים יופיעו יותר על עלים שרועים מאשר על עלים זקופים. יש לטפל כשהבצל אינו רטוב ובטורגור מלא.

רונסטאר - קוטל מגע ומונע נביטה. ניתן לשימוש רק לאחר נביטת הבצל, כאשר לבצל יש שני עלים אמיתיים או בהתאם להמלצות המדריכים.

קוורץ - קוטל מגע ומונע נביטה. חומר שאריתי מאוד. ניתן להשתמש בקוורץ בהגיע הבצל לשני עלים - תחילת השלישי. במידת הצורך, ניתן לשלב קוורץ עם בזאגראן כדי לקבל טווח קטילה רחב יותר. בעקבות טיפולי הקוורץ מופיעים כתמים צהובים במקום הצריבה, כתמים אלה נעלמים בהמשך. יש להקפיד על כך שהבצל יהיה בזמן הריסוס בטורגור והעלים זקופים.

 

פגעים

כדי למנוע פגעי קרקע בזמן הנביטה, רצוי להשתמש בזרעים מחוטאים.

זבוב הבצל - מזיק התוקף את הבצל משלב הנביטה עד אשר הבצל מגיע ל6-5- עלים (כאשר הבצל מגיע לעובי של עיפרון). טיפולים נגד המזיק מתחילים עם הנביטה ונמשכים מדי עשרה ימים, כל עוד קיים חשש לנזקים. הזבוב מקים שלושה דורות: שניים בחודשי הסתיו ואחד בינואר.

אגרוטיס - מזיק שעלול להופיע ולגרום נזקים בשלב הנביטה או בהמשך. טיפולים נגד מזיק זה יינתנו עם גילויו. בצל בנביטה בסתיו נתקף לעתים גם על-ידי לפיגמה, שזחליה מכרסמים בעלווה ולעתים חודרים לתוך העלה. יש לטפל בהתאם להמלצות (לרוב אין נזק; למספר העלים יש חשיבות לקביעת רמת הנזק, ובכל מקרה חשוב להיוועץ במדריך).

תריפסים - מזיקים אלה תוקפים את הבצל משלב הנביטה ובמהלך הגידול כולו. ככל שהדברתם תהיה יעילה יותר, כך התפתחות הצמחים תהיה טובה יותר. מרבית אוכלוסיית התריפסים נמנית עם תריפס הטבק, ולעתים ניתן למצוא גם את תריפס הפרחים המערבי, אך הופעתו נחשבת שולית.

יש לזכור, כי בסתיו חם ובהתקפות קשות ייגרם נזק רב עד היעלמות נבטים. מהניסויים האחרונים מתברר, שקיים קשר ישיר בין עוצמת הנגיעות של התריפס לבין גרימת נזקים בהלבנת הקש לבצל הקיצי.

בקיץ 2011 התרחשה  תופעת הלבנת הקש בהיקף נרחב מאוד. בשדות רבים  נמצאה נוכחות גבוהה של וירוס Iris yellow spot virus -Iysv , המועבר על-ידי תריפס הטבק. כמו-כן נמצאו וירוסים ממשפחת הפוטיוירוסים, המועברים על-ידי כנימות עלה, ולכן חשובה מאוד פעולת הניטור לאיתורם ולהדברתם. הדברת התריפס בעייתית. ראוי לשקול שלושה טיפולים עוקבים בהפרש של שלושה ימים ביניהם, להדברת זחלים ובוגרים בפרק זמן קצר, ולחזור על סדר זה כעבור 14-10 ימים.

סטמפיליום - מחלת הסטמפיליום פוגעת בבצל חורפי בשלהי הסתיו, משום שהתנאים המועדפים על הפטרייה הם חום וממטרים לסירוגין. המחלה שוככת בחורף ופורצת באופן משמעותי באביב ובקיץ בבצל של יום ארוך. יש להקפיד על מתן ריסוסי מניעה ולהגיב בטיפולים ספציפיים בעקבות שינויים במזג-האוויר ולקראת גשם והמטרה. שדות המושקים בטפטוף מגבילים את התפתחות המחלה.

בוטריטיס - בבצל חורפי, גם בשדות צפופים, מבחינים בעיצומם של הגשמים בקמילת העלים ההיקפיים. בניסויים, שנעשו לאפיון גורם התופעה, בודדה פטרייה, הידועה בשמה: בוטריטיס סקואמוזה, שנפוצה בשנים גשומות בשדות מומטרים ובמזג-אוויר לח. כשנערכים להדברת כשותית, יש לבחור בתכשירים שידבירו גם כשותית וגם בוטריטיס. באזורים, שבהם התופעה שכיחה מאוד, יש לשקול מתן טיפולים מיוחדים בקוטלי בוטריטיס או לשלבם בקוטלי כשותית. בשנת 2006 הוגדר  המין B. allii, (הגורם לריקבונות באחסון), שהופיע בסוף תקופת ההתבצלות במרבית שטחי הבצל שנאסף באביב וגרם נזקים חמורים, ובמקרים מסוימים הגיע אובדן היבול אף ל70%- מהיבול הצפוי (מאז התופעה לא נצפתה בשנית). בשטחים זרועים במקום בסתיו ובחורף ניתן לטפל בשני טיפולים עוקבים: טיפול ראשון החל מ40%- הצצה וטיפול שני בהצצה מלאה.

כשותית - מחלת הכשותית גורמת נזקים חמורים מאמצע דצמבר ועד סוף האביב. בסוף פברואר 2011 התפרצה המחלה בהיקף נרחב, והיה קושי להדבירה. לכן, כבר מתחילת הטיפולים ראוי לשקול שילוב של שני תכשירים.

קימחון - מחלה המופיעה באזורים חמים, לרוב בבצל "בית אלפא". הקימחון מופיע ככתם קמחי על פני העלים הבוגרים. המחלה אינה גורמת נזק כלכלי, ולכן אינה מחייבת טיפולים.

יש להשתמש בתכשירים בהתאם לכתוב בתווית היצרן.

אלי מרגלית

 

 

סלק אדום

מבוא

הסלק נמנה עם משפחת הסלקיים (כמו גם סלק עלים או סלקה ולא מנגולד, סלק סוכר, סלק מספוא לבהמות ותרד חורפי, ובשונה מתרד ניו-זילנדי, הנמנה עם משפחת החיעדיים). עונת גידולו הטבעית היא בזריעות סתיו ואביב, אך ניתן לגדלו במשך כל השנה, לרבות בזריעות חורף, אביב מוקדם וקיץ (ראו תת-פרק "זנים"). בגידול הנזרע בשיא החורף ובאביב המוקדם, הנביטה וההצצה איטיים מאד וקיימת סכנת הפרגה (פריחה מוקדמת); ואילו בגידול הקיצי איכות הסלק האדום פחותה, כפי שבא לידי בטוי בעיקר בעוצמת צבעו האדום. הסלק הוא צמח שושנת עלים, והסלק האדום (להבדיל מסלק עלים ומתרד חורפי) מפתח אשרוש - שאינו אלא שורש מעובה, המתפתח בהמשך הגידול באזור צוואר השורש, שהוא מבחינה בוטנית תת-פסיג. בשל מוצקותו הרבה של האשרוש, הוא משמש למאכל בעיקר לאחר בישול ממושך במים או לאחר גירוד בפומפייה, בדומה למקובל בגזר, למשל.

 

בחירת החלקה

סלק אדום וסלקיים אחרים ניתן לגדל בכל סוגי הקרקע, ובלבד שהרכב הקרקע של החלקה הנבחרת יהיה אחיד. בשל עמידותו הטובה למליחות, ניתן להנביטו ולגדלו אף בקרקעות מלחות וכן להשקותו (החל בהשקיות ההנבטה) במים מליחים (ראו תת-פרקים "השקיית הנבטה", "השקיית קליטה" וכן "השקיה"). לגידול סלק אדום דרושה קרקע שאינה פוריה במיוחד (ראו תת-פרקים "זיבול אורגני", "דישון יסוד" וכן "דישון חנקני במהלך הגידול"), אך בהחלט מנוקזת ומאווררת היטב, בכל ימות השנה ולאו דווקא בחורף. בשל רגישותו של הסלק לנמטודות (ראו תת-פרק "נמטודות צפויות"), יש לבחור חלקות שאינן מאולחות או לנקוט באמצעי הדברה מתאימים.

 

הכנת הקרקע לגידול

אם גידול הסלק האדום יתבצע לאחר גידול שאינו גידול שורות, ניתן לחרוש לעומק 30 ס"מ, ולאחר יישור וניחות מעצבים ערוגות באמצעות מתלמים, רצוי בכיוון כללי צפון-דרום, משיקולי התפתחות הצמחים והבשלת היבול.

אם גידול הסלק האדום יתבצע לאחר גידול שורות, אין צורך ואף לא כדאי לחרוש. במקרה כזה די לעבד את הערוגות הקימות באמצעות פאראפלאו (paraplow) לעומק 60-50 ס"מ, ובאותו מהלך לעצב מחדש את הערוגות באמצעות מתלמים.

גם אם גידול הסלק האדום יתבצע לאחר גידול שאינו גידול שורות, ניתן להימנע מחריש כל עוד לא נותרו שאריות צמחיות גסות וגבעולים עבים ומעוצים. במקרה כזה ניתן לעבד את הקרקע באמצעות פאראפלאו לעומק 50-40 ס"מ בשתי וערב (בקרקעות בינוניות וכבדות אין לעשות זאת במהלך החורף הגשום והבוצי מחשש לפגיעה מכנית קשה במרקם הקרקע). תחילה מעבדים בניצב לכיוון השורות המתוכנן וללא מתלמים, ובהמשך מעבדים עם כיוון השורות המתוכנן ועם מתלמים באותו מהלך, לשם עיצוב הערוגות. לאחר עיצוב הערוגות (בשתי שיטות העיבוד לאחר גידול שאינו גידול שורות), משקים 60-40 ממ"ק לדונם בהמטרה (או מחכים לגשם בכמות מספקת). עם זאת, בגידולי שורה בעקבות קבועים, אין צורך בכל השקיה נוספת או בגשם לאחר חידוש עיצובן של הערוגות (גם לא בקיץ), כיוון שעיבוד עיצוב הערוגה עם או בלי פראפלאו שומר על לחות הקרקע שנותרה מהגידול האחרון (בשל אי הפיכת שכבות העיבוד). מספר ימים לאחר ההשקיה (אך מיידית או אף בו זמנית לאחר עיבוד עיצוב הערוגה בעקבות קבועים, שכאמור שומר על רמת לחות מתאימה), מתחחים לעומק 20-15 ס"מ בציר סכיני בננה או בציר חרבות. ציר סכיני בננה מתאים להפעלה בקיץ בקרקעות כבדות ובינוניות, שקשה להכין בהן מצע זריעה מפורר היטב, וכן כאשר יש צורך בהצנעת שאריות גידול קודם או עשבייה מפותחת. ציר חרבות מתאים להפעלה בחורף בקרקעות קלות, בינוניות וכבדות, שקל יחסית להכין בהן מצע זריעה מפורר היטב, ושאין בהן צורך בהצנעת שאריות גידול קודם או עשבייה מפותחת.

כעבור יום או לאחר כמה שעות קרינה לפחות, מעגלים את הערוגה באמצעות מעגילה חלקה. חשוב לזכור, כי הנביטה וההצצה של נבטי הסלק רגישה מאוד לתנאי קרקע לחים ומפוררים, וכך גם יעילות הדברת העשבים באמצעות קוטלי עשבים (ראו תת-פרק "הדברת עשבים").

 

זיבול אורגני

סלק אדום מגיב אמנם היטב לקרקע פורייה, אך אין להפריז ברמות הפוריות. לפיכך, עדיף לגדלו כגידול שני, שלישי ואף רביעי לאחר זיבול אורגני או אף ללא זיבול כלל (בחלקות פוריות למדי). בכל מקרה, מומלץ לזבל (אם בכלל) בקומפוסט בכמות של 4-3 ממ"ק/ד'. מצניעים את הקומפוסט באמצעות התיחוח.

 

דישון יסוד

יש לבצע דישון יסוד מינרלי אך ורק על סמך תוצאות בדיקות פוריות הקרקע. אם הזיבול בקומפוסט ניתן סמוך למועד הזריעה של הסלק, מבצעים את בדיקת הפוריות של הקרקע לפניו. תוצאות בדיקה זו, בתוספת הערכה בדבר השפעתו הנוספת של הקומפוסט בהמשך, עשויות לעזור בשיקולי הצורך בדישון מינרלי ורמתו, אם בכלל. עם זאת, עדיף כמובן להצניע את הקומפוסט כחודש או יותר לפני הזריעה ולהקפיד על תנאי קרקע לחים במהלך כל התקופה שקדמה לזריעה, כדי לאפשר את קיומם של תהליכי פירוק החומר האורגני והשגת שיווי משקל של אספקת יסודות מזינים. במקרה כזה השפעת הקומפוסט על זמינות רמת היסודות המזינים תהיה ניכרת ואמינה ועשויה למנוע טעויות כמו יישום מיותר ואף מזיק של דשן מינרלי נוסף.

על בסיס תוצאות בדיקת פוריות הקרקע, יש לשאוף להגיע באמצעות דישון היסוד לרמות שלהלן (בקרקע חולית יש לנהוג לפי המומלץ בקרקע קלה):

 

 

 

שיטת הבדיקה

קרקע קלה
35%-25% =
SP

קרקע בינונית
55%-36% =
SP

קרקע כבדה
100%-56%=
SP

N

מיצוי מימי של 3NO

15-10 מ"ג/ק"ג

25-20 מ"ג/ק"ג

35-30 מ"ג/ק"ג

P

אולסן

25-20 מ"ג/ק"ג

30-26 מ"ג/ק"ג

35-31 מ"ג/ק"ג

K

ימצוי ב-CaCl2

120-100 מ"ג/ק"ג

140-130 מ"ג/ק"ג

160-150 מ"ג/ק"ג

 

רמות הזרחן והאשלגן הנ"ל יאפשרו את סיום הגידול ללא צורך בדישון במהלך הגידול, אלא בחנקן בלבד. רמת האשלגן בקרקע חולית נקבעת בשיטת מיצוי מימי, והשאיפה היא להגיע לכדי 1-0.8 מא"ק/ל' או 40-32 מ"ג/ל'.

 

זנים

לגידול מומלצים זנים רגולריים וכדוריים, כפי שנדרשים על-ידי השוק. הזן המועדף רוב ימות השנה הוא הזן כדורי-עגול מתוצרת "הזרע-ג'נטיקס". זן זה, שעלות זרעיו נמוכה, מתאים לזריעה רוב ימות השנה, למעט במהלך חודשי החורף הקרים ביותר - דצמבר וינואר, ולעתים אף פברואר, שאז הוא מפריג (פריצת עמוד פריחה אל מחוץ לאשרוש, הגורמת להתעצותו), ולרוב אשרושיו אינם ראויים לשיווק במועד זה.

זן המכלוא בורו מיבוא חברת עדן, שעלות זרעיו גבוהה למדי, מתאים לזריעה בחודשים דצמבר וינואר בשל סבילותו הטובה והמוכחת להפרגה. גם מכלואים אחרים, שאף הם כנראה סבילים להפרגה, אך נמצאו פחות איכותיים, נבחנו הן בזריעות חורף והן בזריעות קיץ. למרות האיכות העדיפה של אשרושי זן המכלוא, כפי שהתבטאה בצורתם הרגולרית הכדורית, בחלקות פני האשרושים, בצבע האדום העז מבחוץ ומבפנים ובאחידות גודלם וצורתם, הרי שהפדיון עבור שיווקם לא עלה במאום על זה של הזן הפתוח והותיק כדורי-עגול, כנראה בשל אדישות הצרכנים לאיכות העדיפה של מוצר עממי זה. יתרה מכך, תחשיב כלכלי, שנערך לאחרונה לשתי קבוצות זנים אלו, הוכיח בבירור כי למעט בזריעות שיא עונת החורף, אין כל הצדקה לזרוע את זני המכלוא בכל עונות הזריעה האחרות.

 

זריעה או שתילה

לכאורה, נשמעת השאלה לגבי זריעה או שתילה כבלתי רצינית, שכן מה לסלק ולשתילה?! אלא שישנם מגדלים המעדיפים לעתים לשתול. בעשותם כך, הם חוסכים בעלויות המים להנבטה ובקשיים לקבלת עומד מלא עקב בעיות בהצצה וחיסכון בדילול. כאן המקום להדגיש, כי הנוהג המקובל אצל כמה מגדלים, שלא לדלל, מסתיים לא אחת במפח נפש עקב התפתחות סלק לא עגול ולא רגולרי, כפי שנדרש בשוק. מול זאת, שתילה עלולה להסתיים ביצירת אשרושים עם שורש לא שפודי, והדבר פוגם בצורה הרצויה לסלק המשווק.

בשל כל אלה ובשל עלויות שתילי הסלק האדום (שתילי גוש זעיר וזול יחסית), מרבית המגדלים מעדיפים, בצדק, ברוב המקרים לזרוע ולא לשתול. עם זאת, יתכן כי הופעתם "על במותינו" של זני המכלוא החדשים, שעלות זרעיהם כאמור גבוהה מאד ועונת גידולם האולטימטיבית בשיא החורף, כאשר הנביטה וההצצה אורכות לעתים כשבועיים ויותר, עשויה אולי להצדיק חלופת שתילת שתילים שמקורם בזרעי מכלוא.

 

זריעה

כאמור, מצע הזריעה חייב להיות מפורר ומונחת היטב כדי להקל על הנביטה וההצצה, הקשות כשלעצמן, וכן לשיפור תוצאות הדברת העשבים. זורעים לעומק 2.0-1.5 ס"מ בלבד.

זורעים 4 שורות בערוגה, במרווחים של 30 ס"מ בין השורות בערוגה שרוחבה 173-163 ס"מ, ובמרווחים של 35 ס"מ בין השורות בערוגה שרוחבה 193-183 ס"מ.

במזרעות, המתאימות לזריעה לעומד סופי, זורעים זרע בודד כל 10 ס"מ בכמות של כ25- ג'
זרעים לדונם או יותר, בהתאם לגודל הזרעים (משקל ה1,000- שלהם).

בזריעה בפלאנט, זורעים בחריר זריעה 26-22 כ50- עד 70 זרעים למטר שורה, כ1000- ג' זרעים לדונם או יותר, בהתאם לגודל הזרעים. במזרעת פלאנט יש לכוון כל יחידה בנפרד, ובהחלט יתכן כי בכל יחידה יידרש חריר זריעה שונה.

חלק מזרעי הסלק הם דו-נבטיים, ועלולים להתפתח מהם שני נבטים. בדומה לזרעי הזנים הפתוחים, גם זרעי כל זני המכלוא אינם חד-נבטיים.

 

שתילה

מרווחי השתילה בין השורות ובתוכן זהה לאלו של זריעה ודילול או זריעה לעומד סופי. לפיכך, נחוצים 24,540-20,730 שתילים לדונם, בהתאם לרוחב הערוגה.

 

השקיות הנבטה

במקרה של זריעה, השקיות ההנבטה משמשות להבטחת הצצה מלאה ולהפעלת קוטלי העשבים קדם-הצצה. משקים בהמטרה (אם אין גשם סביר) מדי ימים אחדים בכמויות מים קטנות המאפשרות שמירה על רטיבות שכבת הקרקע העליונה. סמוך לראשית ההצצה, כעבור 16-5 ימים מהזריעה (בהתאם לעונת הגידול), מקפידים לשמור על פני הקרקע כשהם רטובים, עד לקבלת הצצה מלאה. אי-הקפדה על כלל זה עלולה לפגום בהצצה המלאה.

לאחרונה נבחנה הנבטה תוך שימוש במים מליחים, ונמצא כי אין כל מניעה להשגת הצצה מלאה, ממש כשם שניתן להשיג במים שפירים.

 

השקיות קליטה

במקרה של שתילה, השקיות הקליטה משמשות לקליטת שתילים מלאה. משקים בהמטרה פעם אחת או פעמיים בטרם עוברים להשקיה בטפטוף, אם בכלל. משקים השקיות קלות בלבד, באופן שישמור על רטיבות שכבת הקרקע העליונה.

 

משך הגידול

משך הגידול מזריעה לאסיף היבול בעונה החמה הוא כ-50 ימים, ובעונה הקרה ביותר - עד 145 ימים.

 

הדברת עשבים

רצוי מאד ומומלץ בחום להנביט עשבים לפני הזריעה, בעיקר בזריעות קיציות. לשם כך, יש להשקות את הקרקע בכמויות מים קטנות כמה פעמים ולהשמיד את העשבייה בריסוס דוקטלון או אף באסטה במצבי שיבוש קיצוניים (אך בשום אופן לא ראונדאפ או אחד מתחליפיו) לפני הזריעה או לאחריה, בטרם הצצת נבטי הסלק. באותן קרקעות, אשר בעקבות השימוש בשיטה זו יוצרות קרום המקשה על כיסוי הזרעים במהלך הזריעה, רצוי מאד לעבור עם מעגילת שיניים לפני הזריעה. כדי לשפר את שבירת הקרום עם מעגילת השיניים, רצוי להימנע מלעגל לאחר התיחוח, באופן שיקל על מעגילת השיניים "לחדור" ולשבור את הקרום הנוצר. לאחר הזריעה ולפני השקיית ההנבטה הראשונה, מרססים גולטיקס 400 ג'/ד' באמצעות מרסס רתום לטרקטור (שעבר כיול נפח התרסיס לדונם במהירות נסיעה קבועה ונתונה), שלו מוט ריסוס עם פומיות מניפה (Tjet) בזווית של 110 מעלות. מרווחי הפומיות על גבי מוט הריסוס 50 ס"מ וגובהן מעל פני הערוגה 50 ס"מ, כל זאת לשם כיסוי מלא ואחיד של התרסיס (וחפיפה של 100% בין תרסיסי הפומיות השכנות על פני הערוגה) ולהשגת הדברת עשבים יעילה. תוך 48 שעות מהריסוס משקים בהמטרה, לשם הפעלת קוטל העשבים מונע הצצת העשבייה (וכהשקיית הנבטה ראשונה).

שאריות גולטיקס בקרקע, בעיקר עקב הפסקה מוקדמת של הגידול (כמו למשל עקב נזקי עפרונים וחוגלות - ראו תת-פרק "מזיקים צפויים"), עלולות לגרום לתמותת מרבית הגידולים שיגודלו לאחר הסלק, עקב ברירנותו המוגבלת עד מאד.

במשך שנים רבות בעבר, טענו מגדלים רבים של סלק אדום כי פעילות הגולטיקס בהדברת עשבים בעונת הקיץ אינה יעילה כלל, אולי בשל פירוק מיקרוביאלי מואץ. בקיץ 2009 התחלנו בסדרת מבחני שדה של קוטלי עשבים בסלק אדום, כאשר הגולטיקס משמש כטיפול התייחסות, מעין סמן ימני, בעוד שאר הטיפולים שימשו אחדים מהמגדלים כברירת מחדל ללא רישוי כחוק. תוצאות הדברת העשבים במבחנים אלו הדהימו אותנו, פשוטו כמשמעו. התברר כי כל תכשירי ברירת המחדל ואף תכשירים אחרים שנבחנו, לא רק שהחברות המשווקות אותם לא התכוונו להגישם לרישוי כחוק, אלא שהם רעילים לצמחי הסלק גם במינונים נמוכים וברוב המקרים אף אינם יעילים בהדברת עשבים. מול זאת נמצא, כי הטענות כלפי אי יעילותו של הגולטיקס בקיץ - בטעות יסודן. מקור הטעות היה נעוץ בדומיננטיות הרבה של הירבוז השרוע בקרב אוכלוסיות עשבי הקיץ בכלל, והירבוזיים בפרט. שהרי ידוע כי למעט טרפלאן ודקטאל, כל שאר קוטלי העשבים הסלקטיביים אינם מדבירים היטב ירבוז שרוע, אך מדבירים היטב ירבוז מצוי וירבוזיים אחרים. למרות הנאמר לעיל, הגולטיקס הפחית את אוכלוסית הירבוז השרוע וכמובן הדביר היטב ירבוזיים אחרים וכן מיני עשבים נוספים, למעט חלמית (כפי שידענו זאת מלכתחילה).

בקיץ 2010, בעידודו של פרופ' ברוך רובין, המשכנו לבחון את יעילותו של הגולטיקס כטיפול הדברת עשבים אחר הצצה (הן של הסלק והן של העשבים) בתוספת שמן; זאת, לאחר שבחנו אותו שנה קודם לכן ללא תוספת השמן ולא ראינו כל השפעה על עשבייה קיימת. ואכן נמצא, כי שני סוגי שמן של שני יצרנים שונים שיפרו ללא הכר את יעילות ההדברה של הגולטיקס, עד כדי השמדה מוחלטת של ירבוז שרוע (וכן ירבוז מצוי ורגלה), שאותו למעשה לא הדביר התכשיר בטיפול קדם הצצה. זאת ועוד, טיפולי הגולטיקס אחר הצצה, בתוספת השמנים השונים ובלעדיהם, הראו סימני עיכוב מזעריים של צמחי הסלק בהשוואה לביקורת הלא מטופלת, כפי שניתן לצפות מכל תכשיר הדברת עשבים סלקטיבי. מבין שני סוגי השמן, ERO (מיוצר באירופה וכרגע אין לו משווק בישראל) שיפר את הדברת העשבים טוב יותר ועיכב את צמחי הסלק פחות מאשר השמן EOS, המשווק על-ידי חברת מכתשים. יש לציין, שבניגוד לטיפול הגולטיקס קדם הצצה, המומלץ על בסיס רישוי כחוק, הרי שטיפולי אחר הצצה, עם ובלי תוספת שמן, טרם הוגשו לרישוי, אך הובטח לי על-ידי הנציג המשווק מחברת לידור, כי יעשה כן בהקדם. כמו-כן, חשוב להדגיש כי טיפול כפול בגולטיקס בסלק אדום קדם-הצצה ואחר-הצצה מגביר את סכנת השאריות והפגיעה בגידול העוקב שיבוא אחריו, שאריות שאותן יש לבחון בניסויים שלקראת הרישוי שלאחר ההצצה. לפיכך, עדיף בשלב זה לתכנן את הדברת העשבים בסלק אדום מלכתחילה, באופן שיינתן רק טיפול אחד - קדם-הצצה או אחר-הצצה.

בטיפול אחר הצצה מרססים באותו ציוד שהוזכר לעיל בטפול קדם-הצצה, אלא שמחליפים את פומיות המניפה לפומיות קונוס חלול, המרסקות טוב יותר את טיפות התרסיס, כך שאצירת הטיפות על-ידי עלוות העשבייה טובה יותר. לפיכך, אין גם צורך להמטיר לאחר הריסוס, שכן אין כונה ליצור שכבת קרקע מטופלת, אלא פעילות הרביצידית בנוף נבטי העשבים. יש להימנע מלהשקות בהמטרה לפחות 48 שעות לאחר הריסוס. מרססים גולטיקס 400 ג'/ד' + 100 סמ"ק/ד' שמן ERO או 1% שמן EOS (או גם 1% שמן JMS המשווק בישראל על-ידי חברת לידור).

רבים מבין מגדלי הסלק האדום מרימים בוודאי גבה ותוהים בשלב זה בהציגם את השאלה המתבקשת: מה הועילו חכמים בתקנתם, אם מזה חודשים רבים אין להשיג גולטיקס?! להלן הבשורה על-פי חברת אגן, יצרנית התכשיר המשווקת אותו בחו"ל, ועל-פי חברת לידור, המשווקת אותו בישראל: "נמצא דרך מיידית לייבא לישראל כל כמות הנדרשת כעת, ובהמשך נבטיח להכין מלאי לצורך שימוש מקומי בישראל". הנה כי כן, מסתבר כי ללא מעורבות של מערכת ההדרכה הציבורית, הדברים אינם זזים במשק הפרטי...

בשתילה מטפלים נגד עשבים כמו בזריעה - קדם-שתילה או אחר-שתילה ואחר-הצצת עשבים.

יש לשים לב, כי המלצות הדברת עשבים רחבי עלים בסלק אדום באמצעות גולטיקס אינן מתאימות לגידולים אחרים ממשפחת הסלקיים, כמו תרד חורפי, שייפגע עד לכדי תמותה מלאה. כמו-כן, גם תכשירי הדברת עשבים המתאימים לתרד חורפי, כמו דואל או לאסו, יגרמו לתמותה מלאה של צמחי סלק אדום.

למותר לצין כי עשבי בר ממשפחת הסלקיים, כמו סלק מצוי וכף אווז למיניו השונים, לא ייפגעו על-ידי טיפולי גולטיקס קדם-הצצה וקרוב לוודאי שגם לא על-ידי טיפולי אחר-הצצה.

במהלך גידול סלק אדום ניתן לטפל כנגד דגניים באחד מהתכשירים הרבים המיועדים לכך. אין כל צורך בהמטרה להפעלתם של תכשירים אלו.

 

השקיה

לאחר השקיות ההנבטה ולאחר קבלת הצצה מלאה, ניתן להמשיך להשקות בהמטרה, אך מוטב לעבור להשקיה בטפטוף.

בהמטרה משקים מדי 7-5 ימים, בהתאם לעונה ולסוג הקרקע. משקים על-פי מקדמי כיסוי הנוף ובהתאם להתאדות מגיגית. מקדמי כיסוי הנוף לצורך השקיה נעים בין 25% ל70%-. בטפטוף משקים מדי 5-3 ימים, בהתאם לעונה ולסוג הקרקע. משקים לפי אותם מדדים שהוזכרו בהמטרה. ציוד הטפטוף המתאים הוא שתי שלוחות בערוגה עם טפטפות במרווחים של 30-20 ס"מ ובספיקה של 1.6-1.0 ליטר/שעה לטפטפת. במים מליחים יש להשקות אך ורק בטפטוף, למעט ההנבטה והכנת מצע הזריעה. במהלך הגידול משקים במים ברמת מוליכות חשמלית (EC) עד 6.0 דציסימנס/מ'.

 

דילול הנבטים

בהגיע הנבטים לגודל של עד 4 עלים אמיתיים, מדללים למרווחים של 10 ס"מ. הימנעות מדילול תגרום, כאמור, להתפתחות אשרושי סלק לא רגולריים ולא כדוריים, ותפגע בכושר השיווק. לפיכך, בשל תופעת הדו-נבטיות (ראו תת-פרק "זריעה"), יש לבצע תיקוני דילול גם בזריעה לעומד סופי. באשר לאוכלוסיית הצמחים הסופית שלאחר הדילול - ראו תת-פרק "שתילה".

 

דישון חנקני במהלך הגידול

אין צורך לדשן לפני גיל הדילול, כלומר בהגיע הצמחים לכ4- עלים אמיתיים. בהגיעם לגיל זה ועם סיום הדילול, מדשנים ברמה של 100 ג' חנקן צרוף לדונם ביום. כשמגיעים הצמחים לגובה של כ15- ס"מ, יש להכפיל את רמת הדישון ל200- ג' חנקן צרוף לדונם ביום. לרוב אין צורך להמשיך ולהגדיל את רמת הדישון לכדי 300 ג' חנקן צרוף לדונם ביום; נהפוך הוא, לעתים יש צורך לרדת ל100- ג' חנקן צרוף לדונם ביום או אף לחדול מלדשן. נוף בלתי מרוסן ומפותח מדי אינו תורם לרמת היבול ואף עלול לגרום לריבוי מחלות אוהדות לחות.

 

היבול הצפוי

היבול הצפוי עשוי להגיע לכ5- עד 7.5 טונות/ד'. היבול הגבוה צפוי להתקבל בזריעות בעונות הסתיו והחורף, ואילו זריעות בעונות הגידול האביבי והקיצי צפויות להניב יבול נמוך יותר.

 

מחלות צפויות

המחלות הצפויות הן צרקוספורה, כשותית, קימחון וקשיוניה גדולה. מובן מאליו שלא כל המחלות הצפויות יתקפו מחזור גידול מסוים, אם בכלל. צרקוספורה, עם זאת, צפויה לתקוף את הגידול בהסתברות גבוהה. הפטרייה מחוללת המחלה ואוהדת חום זו פיתחה כנראה במהלך השנים (גם בגידולים אחרים כמו סלרי) גזעים אלימים ביותר, הגורמים לעוצמות נגיעות קשות גם בעונת החורף הקרירה יותר.

 

מזיקים צפויים

אפשריות התקפות של עפרונים וחוגלות (ה"מאוהבים" קשות בסלק), ערצבים, אגרוטיס (עלול להתפתח על גבי עשבייה לפני הזריעה), פרודניה, פלוסיה, הליותיס, חיפושית הקאסידה, חדקונית הליקסוס, חיפושית פרעושית (פרעושי אדמה), זבוב המנהרות, כנימת עש הטבק, כנימות עלה ותריפס הטבק. כמובן שלא כל המזיקים הצפויים, אם בכלל, יתקפו גידול נתון. פרודניה, לעומת זאת, צפויה לתקוף את הגידול בהסתברות גבוהה במהלך הקיץ.

 

נמטודות צפויות

הנמטודות הצפויות הן נמטודה יוצרת עפצים (נמטודה ישובה ופנימית), נמטודת הציסטה של הסלק אשר תוקפת גם שורשי צמחים ממשפחת המצליבים (נמטודה ישובה וחיצונית) ונמטודת לונגידורוס (נמטודה חופשית וחיצונית). מאליו מובן שלא כל הנמטודות הצפויות יתקפו מחזור גידול נתון, אם בכלל.

 

אסיף היבול

דילול קפדני עשוי לאפשר איסוף של כל היבול באסיף אחד, בשל אחידות יחסית של גודל האשרושים. בהגיע מרבית האשרושים לגודל הנדרש, בדרך כלל בשוק (קוטר אופקי 12-10 ס"מ), אוספים את היבול באסיף חד-פעמי או באסיף סלקטיבי. לאחר האסיף קוצצים את השורש ואת העלים עד לגובה האשרושים או שמותירים פלומת פטוטרות קצרה ביותר. בקרקעות כבדות ובינוניות, בעיקר בעת האסיף החורפי והבוצי, שוטפים את הסלק בזרמי מים (ממוחזרים) ואורזים בארגזי פלסטיק או בקרטונים, בהתאם לדרישות הקנין.

אחולי הצלחה לכולם!

גדי צפריר   

                                             

        

 

 

 

 

ירק החודש  
 
מן הגלריות  
נזקי שטפונות מושב עידן 2014
 
עיתוני הארגון